עדכונים וחדשות

הרשות מפסיקה להפנות חולים לישראל | חמאס מצליח בדיכוי תנועת המחאה

מה קורה ברמאללה? חמאס מצליחים (בינתיים) בדיכוי תנועת המחאה

בחמאס מעוניינים לחזור ל"נקודת המוצא"- המשך האלימות בעצימות מוגבלת לאורך הגדר | הצבת מכשירים לשיבוש תקשורת סלולארית מבתי הכלא | הרש"פ דבקה בעמדתה, שלא לקבל את כספי המסלקה מישראל ומודיעה שתפסיק להפנות חולים לבתי חולים בישראל | החמא"ס הצליחה לדכא בפועל את גל המחאה נגדה ברצועה

29.3.2019

מאמר אורח מאת יעקב סבג

סבב אלים ברצועה- בסקירה זו לא נפרט את הארועים המוכרים לכולם, מאז ירי הרקטה למושב משמרת בשרון ועד לכתיבת שורות אלו, ונתמקד במספר תובנות מרכזיות:

א. גורם המפתח בשאלה כיצד יוכרע הסבב הינו עמדת ישראל. מבחינת החמאס, כל סבב כזה, המסתיים בלא שהחמאס מכריז על כניעה והפסקת הפעילות האלימה לאורך הגדר, יוצג ע"י החמאס כ"ניצחון", למרות כל המהלומות שספג הארגון, מהלומות שעיקרן פגיעה במבני שלטון, ותשתיות, שהארגון יוכל לשקם על נקלה. רק הכרזה של הארגון על הפסקת הפעילות האלימה לאורך הגדר, ששיאה היה אמור להיות בשבת הקרובה, בדמות "מצעד המליון" לרגל "יום האדמה", ייתפס כתבוסה של החמאס, דבר שהתנועה לא יכולה לאפשר לעצמה, במצבה הרגיש מול הציבור העזתי שהראה בפועל עד כמה הוא מואס בתנועה הזו ובהנהגתה.

ב. בחמא"ס יש כוחות יריבים. הטיל שנורה לכיוון מושב משמרת, לא נפלט כתוצאה "ממכת ברק", אבל גם לא נורה בידיעת כל ההנהגה של התנועה, וסביר להניח שמי שנתן את ההוראה לירות את הטיל היה מחמד דיף, ראש הזרוע הצבאית של החמא"ס, בניגוד להתחייבות מפורשת של אסמאעיל הניה, ראש הלשכה המדינית של החמא"ס לאנשי המודיעין הכללי המצרי, לשלוט בגובה הלהבות. משמעות הדבר היא שכל התחייבות חמא"סית נוספת, אינה מחייבת בהכרח את כל גורמי התנועה.

ג. בחמאס מרוצים מאוד מתוצאות הסבב עד כה, כיון שהוא הראה שביכולת התנועה לעמוד מול צה"ל בלא להירתע או למצמץ, ולכן סיום הסבב וחזרה למציאות של טרום "ירי הטיל" תיחשב ל"נצחון" מבחינת התנועה, ותחזק עוד יותר את מעמדה מול הרש"פ והפת"ח.

ד. עם סיום הסבב, מחדשים בחמא"ס את האיום להביא להסלמה מחודשת בשבת – 30 מרץ, מתוך מודעות ברורה ל"קלף המיקוח"- הבחירות בישראל. משלחת המודיעין המצרי, כמו גם שליח קטר לרש"פ מנסים לתווך בין הצדדים, כשהחמא"ס דורשת "תשלום לפני 30 במרץ", בתמורה ל"הנמכת גובה הלהבות" ב- 30 מרץ. התשובה לשאלה מה יקרה ב- 30 מרץ תלויה בעיקר בשאלה עד כמה תיענה ישראל לדרישות החמא"ס.

הנה תמונות מהפצצת לשכת אסמאעיל הניה בעזה, וירי רקטות מהרצועה לעבר ישראל

 

לשכתו של הניה בלהבות

יצויין, כי ארועים לציון יום האדמה יערכו לא רק ברצועה, אלא גם במגזר הערבי בישראל וכמובן באיו"ש. בעיקר מדובר בטקסים של נטיעות ופעילות חקלאית במוקדי חיכוך, דוגמת הכפרים תורמוסעיא ואלמע'יר ושמורת ואדי זרקא ליד הכפר ביתיללו שבגזרת ראמאללה. באיזור סלפית, והכפר אלזאויה (כפרו של הרוצח מאריאל עומר אבו לילא), והכפר ולג'ה שבגזרת בית לחם.

בבתי הכלא של האסירים הבטחוניים בישראל נמשכת המתיחות סביב סוגיית הצבת מכשירים לשיבוש תקשורת סלולארית מבתי הכלא. התקרית הבולטת היתה בכלא קציעות שם ניסו שניים מהאסירים לדקור ולרצוח שני סוהרים. האסירים מבקשים לגייס לצידם את הרחוב, ולקרוא להפגנות תמיכה במאבקם, אך ניכר שעד כה ההיענות ברחוב, במיוחד באיו"ש מוגבלת, גם אם נערכו לא מעט הפגנות סולידריות עימם, בעיקר הפגנות של נשים. ואילו ברצועה, ממילא עיקר תשומת הלב נתונה לסבב הלחימה הנוכחי. על רקע זה, נערכים האסירים להשתמש ב"נשק יום הדין" מבחינתם, ולפתוח בשביתת רעב.

יו"ר הרש"פ אבו מאזן ממשיך בקו הבלתי מתפשר של אי קבלת כספי המסלקה מישראל, כל עוד מקוזזים מהם כספי התמיכה במשפחות האסירים וה"שהידים". בתחילת החודש שילמה הרש"פ משכורות לעובדי המנגנון הציבורי בזכות הלוואה מהבנקים, ואילו החודש מכריז אבו מאזן, שלא יהיה מנוס מתשלום של כמחצית או אפילו 40% בלבד מהשכורות, ואם לא יחול שינוי לא ישולמו משכורות כלל. בכך, הוא מנסה ליצור "איום כביכול", של קריסת הרש"פ באיו"ש, ולהביא להתייצבות הממסד הבטחוני, החרד לגורל "התיאום הבטחוני" לצידו, לאחר הבחירות בישראל. נראה שהוא גם קיבל רמזים מצד גורמים בטחוניים ופוליטיים בישראל, "שלאחר הבחירות יהיה בסדר". יצויין, כי בשלב זה מדינות ערב לא הסכימו להעביר לרש"פ כספים במקום "כספי המסלקה" מישראל.

במישור המדיני, הפלסטינים בהחלט מוטרדים מהמשך העברת שגרירויות לירושלים, ומהכרת הנשיא האמריקאי טראמפ בסיפוח רמת הגולן לישראל. צאיב עריקאת הזהיר בתגובה, כי לא רחוק היום בו יכיר הממשל האמריקאי גם בריבונות ישראל ביהודה ושומרון, ויגדיר את רצועת עזה בלבד כ"מדינת פלסטין".

ובמישור הפוליטי, ממשיך מחמד אשתיה במגעים לכינון ממשלתו החדשה. עד כה, הסכימו להצטרף אליו רק נציגי פלגים קטנים, וכמעט חסרי השפעה כמו מפלגת העם, ופיד"א, כך שנראה שהממשלה תתבסס בעיקר על אנשי פת"ח ועצמאיים, בדומה לממשלת חמדאללה היוצאת. מציאות זו, כמו גם היעדר תמיכה ציבורית, ומשבר כלכלי מחריף על רקע הקפאת העברת הכספים מישראל גורמים ככל הנראה לעיכוב מתמשך בכינון הממשלה, שכבר מראשיתה מצויה במשבר עמוק.

וברצועה, גל המחאה הציבורי דוכא בפועל, וסבב האלימות האחרון הביא אותו לפחות זמנית לקיפאון מוחלט. למרות זאת, אנשי החמא"ס לא מוטרדים יתר על המידה מסבב הלחימה, וממשיכים במעצר פעילי פת"ח וארגוני שמאל שהשתלבו במחאה. עשרות רבות של פעילים גם מוגדרים ע"י החמא"ס "מבוקשים", ומנסים להסתתר.

בד בבד, מנסה החמא"ס להתסיס את איו"ש. תהלוכת תמיכה שיזמו אנשי החמא"ס מאחד ממסגדי ראמאללה ביום שישי האחרון, במחאה על ה"סנקציות" שנקטה הרש"פ נגד הרצועה, דוכאה בידי מנגנוני הרש"פ. וכך גם הפגנה שיזמו אנשיהם בגזרת חברון. מנגד, הכריזו אנשי החמא"ס, כי לראשונה מזה ארבע שנים ישתתפו אנשיהם בבחירות הסטודנטיאליות של אוניברסיטת חברון. בחמא"ס מבליטים במקביל את ביטויי התמיכה הציבורית ב"רוצח מאריאל" עומר אבו לילא, ומציגים זאת כביטוי לתמיכה הציבורית ב"דרך ההתנגדות והטרור" של תנועתם.

אין ספק שההסתה מהרצועה והמתיחות באזור כמו גם השלכות מאבק האסירים עושים את שלהם. הפרות סדר קשות נרשמו במספר מוקדים, כמו גם יידוי אבנים לעבר רכבים ישראלים. הארוע הבולט ביותר היה במחנה הפליטים "דהישה" שם נהרג פלסטיני מאש כוחותינו. לטענת הפלסטינים מדובר בחובש, שהגיש עזרה ראשונה במקום, אם כי ברסום של צה"ל המציג תמונות מזל"ט מהארוע רואים בבירור כיצד החובש מסיר את גלימתו, ומצטרף למיידי האבנים מגג הבנין בו נורה. גם בתמונות מסרטון הלווייתו שפירסמו הפלסטינים, ניתן לראות בבירור שמדובר בפעיל חזית עממית. 

 

חובש, פעיל "החזית העממית" או שניהם?

הפרות סדר קשות נרשמו באזור אלבירה, שם הושלך בקת"ב לעבר ג'יפ צה"ל, שעלה באש. במקביל הוכרז שבתון רשמי ב-03 אפריל לרגל חג "אלאסראא' ואלמעראג'", המציין את הגעת מחמד ל"מסגד הקיצון" (אלאקצא), ועלייתו משם השמימה על גבי סוסו הפלאי "אלבוראק". החג צפוי לעורר מחדש את ההתססה סביב הנסיון לפתוח מסגד חדש בשער הרחמים.

כל הסקירות כאן:

יעקב סבג הוא יליד מושב תקומה בנגב הצפוני, בן לעמוס אליהו סבג הי"ד, מראשוני הנופלים של צה"ל במלחמת ההתשה, שנהרג בקרב בסיני בל' סיון התשכ"ז, ולרוזה, סייעת בגן. בוגר תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטה העברית (1984), במסגרת העתודה האקדמית. מר סבג שירת במשך 25 שנה בצה"ל בתחום הערבי בדגש על הגזרה הפלסטינית, לאחר השחרור משמש במילואים בתפקיד יועץ לענייני פלסטינים ביחידת הממשל של פיקוד מרכז. לאחרונה הוציא את ספרו "זכרונות אבו יוסף" בהוצאת סלע מאיר.

יעקב סבג הפלסטינים

יש לכם שאלות? נשמח לענות