פרוייקט מיוחד- הגירת הצעירים מרצועת עזה: "אי אפשר לחיות כאן"

רוני שלום הרצאות

רוני שלום הוא מנהל ביה"ס חיכמה ללימודי ערבית ומזרח תיכון, יועץ, חוקר ומרצה בתחומי השפה הערבית ותרבויות המזרח התיכון.

שיתוף בפייסבוק
טוויטר
ווטסאפ
טלגרם
דואר אלקטרוני
הדפסה

מזה מספר חודשים אנו עוקבים אחר תופעת ההגירה מהרצועה ואוספים נתונים, פיסות מידע והתבטאויות של גורמי שלטון ואזרחים מהשורה, התמונה שמתקבלת – לא פחות ממדהימה.

עשרות אלפי צעירים עזבו את רצועת עזה בשנים האחרונות לאחר שמאסו בקשיי החיים שם והמנגנונים הפלסטיניים בפניקה של ממש:  לפני מספר ימים  הודה "שגריר" הרשות הפלסטינית ביוון כי  כ-20,000 מתושבי רצועת עזה היגרו (או זכו למעמד של פליט) ביוון בשנים האחרונות. על פי הנתונים שחשף הבכיר, רובם המשיך למדינות אירופה האחרות. כמה מהם חזרו לרצועה? 20 איש. 

 

במפגן נדיר של אחדות, כלי התקשורת של הרשות – עבאס וחמאס כאחד קוראים לצעירים להישאר ברצועה, משמיעים סיסמאות על "התנגדות", "עמידה איתנה", האשמות הדדיות, ומנסים להרתיע את הצעירים מפני הגורל הלא ידוע המצפה להם בחו"ל, תוך הדגשה של סיפורים קשים במהלכם מצאו המהגרים את מותם והצנעת סיפורי ההצלחה ושביעות הרצון של המהגרים העזתים בעולם. הרשות אפילו הודיעה כי היא מוכנה לשלם על כרטיס הטיסה של עזתים אשר מעוניינים לחזור לרצועה, אשרי המאמין!

 

הנתון של 20 אלף עוזבים אינו כולל את אלו שמהגרים או מסתננים בצורה לא חוקית ליוון ולמדינות אירופאיות נוספות, כאשר המספר המשוער של העוזבים את הרצועה עומד על עשרות אלפים מדי שנה, רובם המוחץ צעירים שמאסו בקשיי החיים ברצועה, הנתונה תחת שלטון החמאס מזה כ-13 שנה.

 

התכנית "סוגיית השעה": ההגירה מעזה...בריחה אל הלא ידוע

דיונים קדחתניים על ההגירה מעזה בתחנות הטלוויזיה הפלסטיניות עוזרים להציף את הנושא. ועם זאת מעניק אומץ לאחרים: "על פי מקורות ברשות מעל 25,000 צעירים עזבו את הרצועה ולא חזרו"

7.1.2020

הגורמים הפלשתינים הרשמיים בפניקה: "מי שמהגר - מסכן את חייו"

לפני כחודש הגיע צעיר תושב ח'אן יונס בשם מחמוד א-שאער לבלגיה לאחר 45 ימים רצופי מסעות והליכות והצטרף לעשרות אלפי צעירים שהיגרו בשנה האחרונה מרצועת עזה אל הארץ המובטחת – אירופה. לצערו ולצערה של משפחתו הוא נפטר מהרעלה ותשישות לאחר שהגיע ליעדו, ככל הנראה בשל אכילה של עשבי בר ושתיית מים מזוהמים. תופעה נפוצה בקרב המהגרים החדשים מהמזרח התיכון.

משפחתו של א-שאער פנתה ל"שגרירות" הרשות במדינה על מנת שזו תסייע בהליכים הבירוקרטים הנדרשים להחזרת הגופה לעזה אולם אלה השיבו שלא יוכלו לממן את סידורי  ההטסה של הגופה בשל בעיות תקציביות והסכימו להשתתף, באופן חריג, בעלויות של כ-1,500 יורו בלבד זאת במידה והמשפחה תממן את יתרת הסכום בסך 5,500 יורו, סכום דמיוני עבור תושב ממוצע ברצועה.


לא מדובר כאן רק בעניין תקציבי, אחד מבכירי הרשות התייחס לנושא: "חצי מהאנשים בעזה מהגרים… האם המשמעות של כך היא שאנחנו נסייע להם במידה והמזל הרע פוגש אותם בדרך? אנחנו מסייעים במקרים חריגים בלבד בהתאם למצב הכלכלי של המשפחה".

 

כך, מבין המשפחות שאיבדו את בניהן ביערות או בים, יש רבות אשר לא יכלו לממן את החזרת גופות בנם, ולכן אלו נקברו בבתי קברות מוסלמים ביוון.  

צעירים מעזה ממלאים את בקבוקי המים בשלג בהונגריה בדרכם לאוסטריה

אותה החבורה – אוכלים עשבי בר

מדוע הם מהגרים? הסיבה הראשית היא הפיצול בין חמאס ועבאס, האבטלה, מצב המלחמה, גם תבוסת מדיניות "צעדות השיבה" המאיסה על האנשים את המסרים הלוחמניים:

" הצעירים מהגרים בשל הפיצול והכיבוש המצב בכל תחומי החיים, ובראש ובראשונה האבטלה (כ-50%) והמצב הפוליטי והגורמים אשר מונעים מהצעירים את כל הזכויות האזרחיות והדמוקרטיות שלהם….גם ספסרי ההגירה מנצלים את הצורך והמצוקה של הצעירים ומבטיחים להם הסתננות קלה ובטוחה לאירופה בתמורה לסכומי כסף לא מבוטלים של עד 4,000 דולר" 

"לצערי השגרירות הפלשתינית מתייחסת אליהם כפושעים שנכנסו בצורה לא חוקית ולא פועלת לבדיקת המצב ההומניטרי של אלו מהם אשר נעצרו ונמצאים במחנות פליטים"

"לא נשאר לי שום דבר חוץ מהקבר הזה"

"אפשר לשאול אותך שאלה? בבקשה...למה אתה כאן? אני נמצא בביתי העתידי...מה הכוונה? לא נותר לנו שום דבר בעזה...ניסית לחפש עבודה? כן, 12 שעות עבודה בשביל 10 ש"ח !!!.... לא נשאר לי שום דבר חוץ מהקבר הזה"

21.2.2020

והנה מה שיש לאחד מהצעירים אשר נשלחו לצעדות השיבה חסרות התוחלת של חמא"ס להגיד:

"הלכנו ובאנו, מה יצא לנו מזה? כל הצעירים קטועי רגליים עם פלטינות ואתם מדברים איתנו על חיפה ויפו? אין לנו מה לאכול! אני בעד ההתנגדות אבל נגד הפוליטיקה? ..... אתה מרוצה ככה הנייה? ואתה סינוור? ואיפה אתה מחמוד עבאס? הולך וחוזר ושום דבר...אין חיים ואין עבודה, חמאס ועבאס האחד כנגד השני... כל שישי צעדות שיבה שלא נותנות כלום, למי אני אתלונן? אנחנו רוצים שינוי, אני תומך בחמאס אבל לא תומך במדיניות שלה, אמרתם לנו תעלו לאוטובוס, תראו אותי עכשיו, מה עכשיו אני אעשה? איפה העתיד שלנו?"

20.12.2019

ועוד שניים מקורבנות חמאס קטועי הרגליים שרוצים להגר החוצה (כתוביות באנגלית)

אין לי כאן שום עתיד...מזה 5 שנים אני לא עושה שום דבר: אני קם בבוקר, הולך לחבר, משחק קלפים, משחק בטלפון וזהו...לאחר שאסע לטורקיה, או בלגיה או כל מדינה אחרת באירופה אקרא למשפחה שלי שתעבור לשם גם כן, יש לי חברים שפתחו עסקים שם, החיים שלהם שם טובים ומוצלחים והמדינה דואגת להם שם, אני לא מתכוון לחזור לכאן

20.12.2019

קבלת עדכונים על מאמרים חדשים באמצעות הדוא"ל

"אני נשבע לכם.... אין לי שקל בכיס, אין לי מה לתת לאמא שלי, ברגע שיפתחו את האופציה להגר, אני הראשון להגר, אני רוצה להגר, אני רוצה חיים, אני רוצה עתיד...."

22.8.2019

"בשל תנאי החיים הקשים, בשל המצור, חוסר היציבות, חוסר זכויות אזרח, עליית שיעור האבטלה, הלחץ הכלכלי, הרוב המוחץ של הצעירים בעזה רוצים להגר ולחפש חיים טובים יותר מחוץ לרצועה"

11.1.2020

איך ההגירה (החוקית) מתבצעת בפועל?
 המצרים מאפשרים לכ-400 עזתים בלבד להיכנס לתחומי מצרים מדי יום, תושב הרצועה שמגיש בקשה לכניסה לתחומי מצרים (ומשם טיסה לטורקיה => יוון => אירופה) יכול לעיתים להמתין חודשים רבים למקומו בתור במידה וגורמים אחרים ברשימה שילמו סכומי כסף לאחראים על המעברים.

כתב אלג'זירה הישאם זקות מנסה להמתיק את הגלולה המרה: "למרות השיח על תופעת ההגירה מעזה למדינות אחרות, מרביתם של המהגרים מכירים בכך שיציאתם מהרצועה היא בבחינת יציאה זמנית אשר מותנית בתנאים הקשים ובמצב הנוכחי ברצועה" ...אז זהו שלא

17.12.2019

תנו להם להגר

הדבר התמוה הוא שדווקא בעת הזו, ישנם גורמים בישראל אשר תומכים בעידוד כניסה של פועלים מעזה לישראל, תוך חזרה על מודל רומנטי ומיושן משנות ה-90 לפיו "עוני מייצר טרור" וכי סיוע לכלכלת חמא"ס יסייע להפחתת החיכוכים.

מאז שנות ה-90 נעשו ברחבי העולם מחקרים רבים אשר שללו את הטענה הפשטנית / נאיבית הקושרת בין בין עוני לטרור, חלקם של המחקרים הוכיחו לא פעם את ההיפך: טרור משגשג לא פעם בקרב גורמים עשירים ומעורבים פוליטית יותר מאשר בקרב עניים…גם רמת ההשכלה של טרוריסטים נמצאה כזהה לרמת ההשכלה בקרב האוכלוסייה הממוצעת אם לא גבוהה יותר. אם כבר, אובדן התקווה הכלכלית (כמו שאנו רואים בעזה היום) הוא פועל יוצא של התגברות הטרור והתגובות אליו ולא להיפך.

עליית הכלכלה = תקווה ואופטימיות ("הצדק והכח איתי")

עליית מפלס התעוזה

הנכונות להיות מעורב בטרור עולה ("רואים את הסוף")  = פיגועי טרור

תגובה צבאית / סגר

פגיעה בכלכלה

 

הצעירים תושבי הרצועה עוזבים את עזה משום חוסר התוחלת של אידיאולוגיית חמא"ס לטווח הארוך וחוסר נכונותו של הארגון להפנות את משאביו לטובת שיפור וקידום תנאי החיים של האזרחים.

 

עזה תחת שלטון חמא"ס או עבאס היא ישות ללא זכות או יכולת קיום כלכלית, פוליטית או מדינית. יישות זו הורגלה לחיות על כספי סעד ותרומות מאירופה והעולם הערבי תמורת עמידתם בחוד החנית של המאבק בישראל ובציונות והיא איננה מסוגלת לנהוג כארגון או מוסד מדינתי בר קיימא גם אם הייתה חותרת לכך. 


וכך, עם צמצום התמיכה הכלכלית, ועם כמעט אפס תמיכה מבחוץ, אין כסף ל"מאבק עיקש" ול"התנגדות", הם נחבטו אל קרקע המציאות.

בנקודה זו, כל הנשמה מלאכותית של היישות הזו, העברת כספים או סיוע לכלכלתה היא בבחינת "כוסות רוח למת" אשר רק תאט את גסיסתה הסופית ותסב נזק לשני הצדדים בטווח הארוך.

הם כבר הבינו  – אין עתיד בעזה